פסק-דין בתיק ת"א 48881-10-10

עניינה של התביעה הינו דרישה לחיוב אישי של בעלי מניות ומנהלים בחברה, בחוב הנוגע לעסקאות שנעשו סמוך להפסקת פעילותה של החברה.

רקע כללי ועובדות מוסכמות -

1.            התובעת, רגב חברה חקלאית בע"מ (להלן: " התובעת"), הינה חברה העוסקת במכירת ושיווק תוצרת חקלאית.

2.            בין התובעת לבין הנתבעת 4, מיטב הפרי והירק בע"מ (להלן: " הנתבעת"), התנהלו קשרים עסקיים במהלך השנים במסגרתם רכשה הנתבעת תוצרת חקלאית מהתובעת.

3.            הנתבעים 1 עד 3, מר אילן עזר, מר ניר עזר ומר רון עזר היו המנהלים ובעלי המניות בנתבעת (לשם הנוחות, יכונו להלן נתבעים אלו בשמם הפרטי: " אילן", " ניר" ו-" רון" וביחד הם יכונו: " הנתבעים").

4.            מוסכם כי במהלך שנת 2010 החליטו הנתבעים על סגירת הנתבעת והפסקת פעילותה, והנתבעת אכן הפסיקה להיות פעילה במהלך שנה זו.

5.            עוד מוסכם כי בעת שהפסיקה הנתבעת את פעילותה, היא נותרה חייבת לתובעת סכום של 451,200 ש"ח בגין 14 המחאות שונות שנמשכו מחשבון הנתבעת ונמסרו לתובעת - אשר חלקן חוללו עם הצגתן לפירעון ואת חלקן האחר התובעת כלל לא הציגה לפירעון, לאחר שהתברר לה שהנתבעת חדלה מפעילות וכי לא יהא להמחאות כיסוי ממילא.

6.            ביום 3/2/2011 בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין לגבי מלוא סכום התביעה נגד הנתבעת ונותרה במחלוקת עילת התביעה הנטענת כנגד הנתבעים באופן אישי.

המחלוקת בין הצדדים -

7.            התובעת טוענת כי במקרה הנדון ישנה הצדקה לחיובם האישי של הנתבעים בחובות הנתבעת כלפיה, וזאת על סמך מספר עילות משפטיות נפרדות מצטברות: מכוח דיני הרמת המסך, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות"); מכוח עוולות שונות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1958 (להלן: " פקודת הנזיקין"); מכוח חבות חוזית כלפי התובעת; ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

8.            הנתבעים טוענים מנגד כי אין מקום לחייב אותם באופן אישי בתשלום חובותיה של הנתבעת. לשיטתם, ההחלטה על פירוקה של הנתבעת והפסקת פעילותה נבעה ממניעים כלכליים אובייקטיבים ובעת קבלתה הם נסמכו על חוות דעת מקצועיות אשר מהן עלה כי לא ייוותרו לנתבעת חובות לספקים. לטענתם הנתבעת לא הסדירה את חובה לתובעת מחמת העובדה שלקוחות הנתבעת אשר נותרו חייבים לה כספים רבים, נמנעו מלשלמם לאחר שהתברר להם שהנתבעת סגרה שעריה. עוד טוענים התובעים כי הם עשו באופן אישי מאמץ להסדיר ולשלם את החובות לרוב הנושים. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אומנם החוב של הנתבעת לתובעת לא הוסדר, אך מדובר בסיכון רגיל וידוע במסגרת יחסים עסקיים בין שתי חברות, ומכל מקום בנסיבות שנוצרו אין כל עילה המצדיקה את חיובם האישי בחובות הנתבעת.

ההליך שהתנהל בעניין צו העיקול הזמני -

9.            למען שלמות התמונה וטרם נמשיך בדיון, אציין כי בין הצדדים התנהל הליך קודם סביב בקשה למתן צו עיקול זמני שהגישה התובעת בהתייחסת לכספים אשר הוחזקו בנאמנות עבור הנתבעת בידי בא כוחם של הנתבעים ושל הנתבעת, עו"ד אלגז.

10.        בשלב הראשון הוטלו העיקולים מטעם התובעת על נכסים שונים של הנתבעת, לרבות הנמצאים בנאמנות כמתואר מעלה.

11.         ביום 11/11/2010 התקיים דיון בנוכחות הצדדים בפני כבוד הרשמת ספרא-ברנע, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה העיקולים שהטילה התובעת יוסרו, בכפוף להצהרה של הנתבעים והנתבעת לפיה אין למי מהם חובות כלפי נושים נוספים, מלבד חוב קטן לחברת ביטוח וחוב לנושה נוסף אשר מולו הסדירו הנתבעים את העניין באופן אישי. במסגרת אותו הסדר מוסכם נקבע כי סך של 57,000 ש"ח מתוך הכספים שהחזיק עו"ד אלגז בנאמנות עבור הנתבעת, יועבר לב"כ התובעת בתוך 7 ימים ויתרת החוב, בסך של 394,000 ש"ח, תעוקל ברישום אצל עו"ד אלגז (עיקול ברישום על סך 50,000 ש"ח בחשבון הנאמנות של הנתבעת ועיקול ברישום בסך היתרה - 344,000 ש"ח  בחשבון הנאמנות על שם הנתבעים). מוסכם כי הסך של 57,000 ש"ח אכן עבר בהמשך לידיה של התובעת בהתאם להסכמות האמורות.

12.        במהלך הדיון אישר כל אחד מהנתבעים לפרוטוקול את האמור בהסדר המוסכם בין הצדדים, בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסדר - ובהתאם, העיקולים בוטלו.

13.        אלא מאי? הצהרת הנתבעים התבררה כלא נכונה, שכו היו להם חובות כלפי נושים רבים אחרים בניגוד למוצהר והכספים "שנתפסו" בעיקול שהיה לטובת התובעת ובוטל, "נתפסו" במהרה על ידי נושים אחרים של הנתבעת במסגרת תיקי הוצאה לפועל שונים.

14.        לאחר שהתבררו הנתונים כאמור, הצדדים הגישו בקשות שונות הנוגעות לעניין זה, אשר אינני רואה צורך לפרטן עתה ורק אומר כי בסיכומו של הליך, ביום 30/5/2011 הוריתי כי הסך של 50,000 ש"ח אשר הוחזק בנאמנות על ידי עו"ד אלגז יישאר בנאמנות עד החלטה אחרת, ולא יועבר לחלוקה לנושים הנוספים המחזיקים בעיקולים לגביו, וכן הוריתי להשיב על כנם את העיקולים שהיו לטובת התובעת ובוטלו (למרות שבעוד שבזמנו לעיקולים היה מעמד "טוב", הרי שלאחר השבתם, מעמדם נחות שכן לפניהם "בתור" כבר יש עיקולים רבים אחרים).

15.        בכל אופן, האמור לעיל הינו בבחינת מידע רלבנטי לגבי הליך העיקול המקביל - ונשוב לגוף המחלוקת לעניין דרישת התובעת לחייב את הנתבעים בחובות שהותירה אחריה הנתבעת.